תכל’ס – מה שמים בצלחת פסח בליל הסדר? מה זה כרפס? מה זה מרור? ומה זה אפיקומן?

תכל’ס – מה שמים בצלחת פסח בליל הסדר?

1. שלוש מצות

 לצד קערת ליל הסדר או תחתיה – מונחות שלוש מצות, שתיים מהמצות לברכת “המוציא” כמו שעושים בכל יום טוב ושבת שמברכים על שתיים (לחם משנה), והמצה השלישית בוצעים לשני חצאים – חצי אחד כדי לקיים בה מצות אכילת מצה, והחצי השני לאפיקומן.

ואת האפיקומן – אוכלים בסוף הסעודה (כפי שמובא בהגדה) זכר לקורבן פסח שהיה נאכל על השובע לאחר כל סעודת החג. 

ולכן המצה הזאת נקראת “אפיקומן” שהיא מילה המורכבת משתי מילים בארמית: אפיקו-מן, שפירושן: הוציאו מזון. ובמשנה (פסחים י, ח): נאמר “אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן” כלומר אין אומרים אחרי אכילת המצה שהיא זכר לקרבן פסח “אפיקו-מן” (הוציאו מזון) – כדי להשאיר את טעם המצה של המצווה בפה. וכמו שלא היו אוכלים אחר אכילת קרבן פסח בזמן שבית המקדש היה קיים.

ויש מנהג שהתפשט שהילד גונב את האפיקומן ומחזיר רק אם מבטיחים לו מתנה , או שמחביאים ומי שמוצא מקבל מתנה,המנהג הוא כדי לחבב את המצווה, להשאיר את הילד ער, וזה חלק ממצוות החג לשמח את האשה והילדים בדברים שמשמחים אותם.  

2. זרוע 

– יש נוהגים לקחת זרוע של טלה או כבש או בקר, ויש נוהגים לקחת לקחת רגל או כנף עוף. וצריך לצלות את הזרוע באש כמו שעשו בקרבן פסח (אפשר לצלותה על גבי אש מהגז ולא חייב דוקא על גחלים).

ה”זרוע” היא על שם “זרוע נטויה” שהראה הקדוש ברוך הוא במצרים. והוא זכר לבשר קרבן פסח. ומי שאין לו זרוע יקח בשר אחר.ואין לאכול מבשר הזרוע בליל הסדר, כי זה נראה כאילו אוכלים קרבן פסח מחוץ לירושלים הבנויה בקדושתה.

3. ביצה

ביצה קשה מבושלת, ומנהג האשכנזים לצלותה מעט על גבי האש 
הביצה היא זכר לקרבן “החגיגה”.

ובארמית ביצה נקראת “ביעא”, שמשמעותו גם “רוצה” – כלומר  היא רומזת ש”בעי רחמנא למפרק יתנא” (רוצה השם הרחמן להציל אותנו), כלומר”רצונו”של הקדוש ברוך הוא לפדות אותנו “בזרוע” נטויה.

וגם הביצה היא עגלגלה שמסמלת אבלות שהיא גלגל החוזר בעולם, ואנחנו עושים זכר לאבלות בית המקדש שאין אנו יכולים להקריב קרבן פסח.

4. מרור – חסה

אכילת מרור (חסה) היא זכר לשעבוד מצרים שהיה תחילתו רך ולבסוף קשה, וכן הוא גם טבע החסה – שתחילתה מתוקה וסופה מרה, שהרי החסה אף על פי שאין בה מרירות, אבל כשהיא שוהה בקרקע מתקשה הקלח שלה ונעשה מר מאוד ומפני כך היא נקראת “מרור”.

ומצוה לאכול אותה אפילו כשהיא מתוקה, כי ציווי התורה באכילת מרור אין הכוונה דוקא בהרגשת טעם מרירות בפה, אלא הכוונה לאכול ירק הנקרא “מרור”, וחסה נקראת מרור מכיוון שלבסוף אם היא שוהה בקרקע היא נעשית מרה. וגם מצות מרור היא זכר למה שמררו המצרים וכו’ בתחילה בפה רק על ידי פיוסים מתוקים.

ואפילו שחסה הכי מהודרת למרור, יש שנהגו לאכול בחוץ לארץ “חריין” (מה שנקרא בימינו “חזרת”) כי בחוץ לארץ היה מצוי בחסה תולעים קטנים שקשה לזהותן ולא היה חסה בלי תולעים כמו שמצוי בזמנינו. ויש נוהגים גם כיום לקחת חריין בנוסף לעלי החסה כדי לא ליטוש מנהג אבותיהם.

5. כרפס

המנהג הנפוץ הוא לקחת תפוח אדמה מבושל ל”כרפס”, ויש לוקחים פטרוזילה או סלרי

“כרפס” הוא פטרוזילה או סלרי, והוא נבחר לליל הסדר כי כרפס הוא גם אותיות ס’ פרך – כלומר ס’ ריבוא (60 אלף) עבדו עבודת פרך. ובעיקרון אפשר לקחת ל”כרפס” כל פרי אדמה, ולמעשה המנהג הנפוץ הוא לקחת תפוח אדמה מבושל.

חרוסת –  מטבל העשוי מפירות שנמשלו בהם ישראל, כגון תפוחים, תאנים, אגוזים, רימונים, שקדים. וצריך לעשות אותו סמיך זכר לטיט שבו נשתעבדו ישראל במצרים ועם חתיכות של קינמון וזנגביל שדומים לתבן שהיו מגבלים בו את הטיט. ומוסיפים לו גם מעט יין אדום כדי לרכך אותו.

הספרדים וחלק מהאשכנזים מסדרים את הקערה לפי מנהג האר”י הקדוש על פי חכמת הקבלה: הדברים מונחים בצורה של שני סגולים, באופן הבא: זרוע מימין, ביצה משמאל והמרור מתחתם באמצע. החרוסת מונחת מתחת הזרוע, הכרפס – תחת הביצה, החזרת (חריין) – למי שנוהג – מתחת המרור.

אצלנו ניתן לרכוש צלחת פסח מעוצבת, צלחת ליל הסדר, במגוון סגנונות מדהימים – השנה תסבו כמו בני מלכים!