מסופר במדרש (בראשית רבה, ל”ה) על המלך ארטבן ששלח לרבי יהודה הנשיא מתנה, מרגלית יקרה בעלת ערך רב ביותר, והוא ביקש ממנו “שלח לי בחזרה מתנה טובה, ששווה בערכה למתנה זו ששלחתי לך”. שלח לו רבי יהודה הנשיא כתמורה – מזוזה. כשהמלך ארטבן ראה את המזוזה שרבי יהודה שלח לו, הוא שיגר לו הודעה: “אני שלחתי לך מתנה שאין לה כלל הערכה כספית, ואתה שולח לי מתנה שניתן לרכוש אותה במטבעות בודדות? השיב לו רבי יהודה: לעומת התורה ומצוותיה – חפצי וחפציך לא ישוו בה, ואתה שלחת לי מתנה שאני צריך לשמור עליה, ולעומת זאת אני שלחתי לך מתנה שאתה יכול לשכב לישון – והיא תשמור עליך.
ובספר ‘שאילתות’ של רב אחאי גאון מובא המשך לסיפור זה, שנכנסה שדה לביתו של המלך ארטבן וקבעה את משכנה בגופה של בתו היחידה. המלך הזעיק את טובי הרופאים – ולא היה בידם להועיל לה. “כיון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח – מיד ברחה אותה שדה”
וכל הזהיר במצוה זו מאריכין לו ימיו וימי בניו, שנאמר (דברים יא, כא): למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה. ומכלל הן אתה שומע לאו, שאם אינו זהיר בה יתקצרו ימיו ח”ו.
והזהיר בה זוכה גם לדירה נאה, ונשמר הוא וביתו מכל המזיקים, ולכן כותבים שם “שדי” על המזוזה מבחוץ, שהוא ראשי תיבות שומר דלתות ישראל.
ובמסכת עבודה זרה (יא.) אמרו: מלך בשר ודם יושב בפנים הארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב”ה עבדיו מבפנים, ואדם ישן על מטתו בפנים, והקדוש ברוך הוא שומר עליו מבחוץ. שנאמר ה’ ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
ומכל מקום לא תהיה כוונת האדם בהנחתה בשביל השמירה, או לקבל שכר בעולם הבא, אלא כל כוונתו תהיה לקיים את מצות הבורא יתברך (ספר ילקוט יוסף חופה וקידושין עמ’ תקכה).
והסיבה שכותבים שם שדי במזוזה היא מפני שהוא נוטריקון ש‘מור ד‘לתות י‘שראל. ומובא בספר הזוהר (זוהר חדש רות ח”ב דף כה:) שפתח שמצוי בו מזוזה אין מזיק ואין שטן ואין פגע רב מתקרב אליו, מפני שהקדוש ברוך הוא שומר הפתח, אפילו בשעה שניתן רשות למלאך המשחית לחבל, זוקף עיניו ורואה ששם שד”י במזוזה עומד על הפתח. ומובא עוד בזוהר ( פרשת ואתחנן, ח”ג רסו.) ששם שדי במזוזה מועיל רק כששתי הפרשיות הנ”ל של המזוזה כתובת כהלכתן.
וברבנו בחיי (פרשת ואתחנן) מסביר שלפי פשוטו הסיבה שכותבים שם שדי במזוזה היא בגלל שאומות העולם חושבים שהצלחת הבתים תלויה במערכת הכוכבים, ומפני שהשם שד”י ‘משדד’ ומנצח המערכת, לכן כותבים שם שדי במזוזה – לרמוז שממנו השפע והטוב נכנס אל הבתים ולא מן המערכה של הכוכבים.
ובכתבי האר”י ז”ל (שער ההקדמות סוף דרוש גדול בענין עץ הדעת טוב ורע , דף מ”ג) כתב שסוד הפסוק “והיה שדי בצריך” – הפירוש הוא שהשם שד”י הנכתב באחורי המזוזה עומד שם להגן מפני ה’צרים’ והאויבים שהם הקליפות שלא ינקו.
וצריך לקבוע את המזוזה באופן שהשם שדי במזוזה יהיה לכיוון חוץ כלומר שיראו את השם שדי במזוזה בזמן שהיא קבועה במקומה, אבל כל זה דווקא אם מדובר על מקום נקי, אבל במקום שיש חשש שיהיה דבר מטונף או לא ראוי כנגד המזוזה, יש לכסותה. ויש כאלו שאינם נוהגים שהשם שדי במזוזה יהיה מגולה מבחוץ, אלא מסתפקים במה שמצוי על המזוזה מבחוץ האות שי”ן, וכנראה שהאות שי”ן היא זכר לזה (ראה בענין זה בספר שערי המזוזה פרק טו הערה יט).
